בן זוגי אנדרו ואני בילינו לאחרונה סוף שבוע ארוך בקוויבק סיטי. נסעתי למונטריאול כמה פעמים, אז ציפיתי לאווירה דומה בעיר קוויבק. היינו המומים בשמחה עד כמה הייתה יפה ועשירה בהיסטוריה העיר. לדעתי, זה הדבר הכי קרוב שיש לקנדה לעיר אירופית אותנטית, ואני ממליץ בחום על ביקור. עם זאת, חתיכת המלצות אחת – מעולם לא חוויתי טמפרטורות קרות יותר בחיי! מגפיים טובים ומכנסי שלג (כן, מכנסי שלג) הם צורך בחודשי החורף.
התארחנו במלון בוטיק מוזר בשם מייסון דו פורט אידיאל בלב קוויבק העתיקה, עם נוף מדהים של נהר סנט לורנס ושאטו לורייר המג’סטי.
הטיול היה ליום ההולדת שלי, כך שהרבה דברים היו הפתעה, כולל החדר יוצא הדופן שאנדרו הזמין. ובדיוק כמו בכל פעם שטיילנו בעבר, הדבר הראשון שאני עושה – לפני שאנחנו אפילו מפרקים – הוא לבמה צילום צילום מאולתר קטן של החדר.
הקירות היו לבושים באבן בת המאה וביצירות מקוריות. אור טבעי הוצף בזכות החלונות הגדולים.
התאהבתי בחלונות האלה ונשדרים שאחיה איפשהו עם משהו דומה יום אחד. תריסי הפאנל המוצקים יפים ומעשיים, מסתובבים במפרץ האלמנה העמוקה כשלא בשימוש.
החומרה הייתה יפה לא פחות. המון מבנים חדשים משכפלים את הסגנון ההיסטורי הזה, אבל שום דבר לא הרבה יותר בולט מהמקור!
אני חייב להודות, המיטה הייתה קצת מקושטת מדי לטעמי-אתה יכול לקבל תחושה של זה בתמונה הזו-אבל אם אני אי פעם אשכב על ארבע פוסטר עם מצעים פרחוניים, זה יכול באותה מידה להיות בעיר העתיקה של קוויבק.
כל פרט בחדר היה שווה לצלם, כולל הסורגים המורכבים שכיסו את יחידת חימום המים.
אפילו התאהבתי בדלת הכניסה של המלון. גוון הוורדים המאובק הזה אולי נראה לא במקום בהרבה ערים קנדיות, אך נראה חם ומזמין ליד הגוונים הקרירים של הלבנה (ושלג!)
עבור הרבה יותר סגנון קוויבקואה, ביתו הכפרי של טיול סקוט יוטמן.
נקודות זכות: 1-6. ג’ואל בריי